"לא אשכח את המבט כשגילה שאני אישה" פיי טורני, החיילת הבריטית שחזרה מהשבי באיראן, תיארה בראיון לטלוויזיה את רגע מעצרה בים, את הבידוד ואת האיחוד מחדש עם חבריה השבויים פיי טורני, החיילת הבריטית שנחטפה והוחזקה בשבי האיראני במשך כשבועיים, מספרת בראיון המצולם הראשון לרשת הטלוויזיה הבריטית אי-טי-וי על רגשי השבר והמשבר בשבי האיראני, על המכתבים שאולצה לכתוב, ועל הבת שעדיין ...

"לא אשכח את המבט כשגילה שאני אישה"

פיי טורני, החיילת הבריטית שחזרה מהשבי באיראן, תיארה בראיון לטלוויזיה את רגע מעצרה בים, את הבידוד ואת האיחוד מחדש עם חבריה השבויים

פיי טורני, החיילת הבריטית שנחטפה והוחזקה בשבי האיראני במשך כשבועיים, מספרת בראיון המצולם הראשון לרשת הטלוויזיה הבריטית אי-טי-וי על רגשי השבר והמשבר בשבי האיראני, על המכתבים שאולצה לכתוב, ועל הבת שעדיין לא יודעת וכנראה גם לא תדע על רגעי האימה שעברו על אמה.

טורני מספרת בתחילת הראיון (שעליו קיבלה סכום כסף לא מבוטל), כי הבריטים לא היו במים הטריטוריאליים של איראן, והסבירה כי כאשר המסוק שליווה אותם עזב לתדלק, אירעה החטיפה.

במהלך הראיון צפתה החיילת לראשונה בתמונות שכל העולם ראה, בעת שהותה בשבי, ודמעות זלגו מעיניה. היא תארה את רגעי החטיפה מהסירה המתנפחת, ותיארה את החוטפים כמי שנראו כמו בוקרים, כשהתקרבו אל צוות הסירה. "בתחילה הכל היה מנומס, כשהאיראנים הגיעו לחצנו ידיים, והסברנו מה אנחנו עושים שם, אבל בתוך שנייה המצב השתנה", תיארה טורני. "זה היה כשהם כיוונו את הנשק שלהם אלינו".

"כשאתה רואה אר-פי-ג'י (טיל נגד טנקים – י.ע.) מופנה אליך, אתה פשוט עושה מה שהם אומרים לך", המשיכה טורני לשחזר. "הם כיוונו את האר-פי-ג'י לסירה שלנו. זה היה נורא. לא היה שום דבר שיכולנו לעשות באותו רגע. החיילים פשוט צייתו למה שאמרו להם האיראנים".

טורני מספרת כי האיראנים חטפו אותם, תוך שהם טוענים כי הם שהו במים הטריטוריאליים של איראן, למרות שמשרד ההגנה הבריטי והחיילים עצמם ממשיכים להכחיש זאת. "הבחורים הסתכלו עליי כל הזמן בדרך, כדי לתת לי הרגשת בטחון", סיפרה טורני.

"בצוות שלי היה הצעיר מכולם, אדם פלטשר, ואני זוכרת איך כרכתי את זרועותיי סביבו, ואמרתי שאם הוא צריך אם, אחות או חיבוק – שימצא אותי ואני אהיה שם בשבילו. הוא היה הדאגה הגדולה שלנו, הוא התינוק, ויש לו לב זהב. רצינו לוודא שהוא בסדר, וברור שבתור צוות כולנו דאגנו אחד לשני".

"ניסיתי לשמור את זהותי כאשה מוסתרת ככל האפשר. השארתי את הקסדה שחבשנו על ראשי, ושמתי את הקוקו בתוך חליפת ההצלה". אבל כשהאיראנים הסירו את הקסדות ולקחו מהצוות את אמצעי התקשורת שלהם והנשק שלהם, נחשפה פיי כאשה.

"הם אמרו אחד לשני "אשה", ואנחנו אמרנו להם שאנחנו לא מבינים מה הם אומרים", מספרת פיי.
"הסתכלנו אחד על השני. אני השפלתי את מבטי, וכשהסתכלתי חזרה עליו ראיתי את התדהמה שלו מכך שאני אשה, אני לעולם לא אשכח את המבט של האיש, פשוט לא מאמין".

טורני מספרת שברגע שהאיראנים ראו שמתחת לקסדה היא אשה, הם לא הפסיקו לנעוץ בה מבטים  ארוכים. "הם בהו בי, העיניים שלהם לא ירדו מהפנים שלי. המלחים נלקחו לחוף". טורני מספרת כי ביום השני העבירו אותם מכוסי עיניים לבניין.

"חשבנו שזה בית מעצר ושנשאר יחד. חשבנו שאם הם התכוונו להפריד בינינו, הם כבר היו עושים זאת. אבל לרוע המזל, כשהגענו לשם, הבחורים נלקחו לצד אחד ואני לאחר", אמרה.

"זה היה נורא, ברגע שהם הכניסו אותי לתא, היה לי התקף חרדה. כשהפרידו בינינו, ביקשתי מהם: 'תנו לי לראות את  הבחורים, תנו לי לראות את החברה', אך הם אמרו לי: 'את לא תראי אותם', ואז גם אמרו לי שהבחורים חזרו הביתה".

טורני מספרת שחזרה וביקשה לראות את החיילים האחרים, אך השומר צחק ואמר: "הם כבר לא כאן, הם עזבו הביתה". טורני, ששהתה בבידוד, מספרת כי לא יכלה לדעת ש-14 הבחורים נמצאים למעשה בצידו השני של הבניין, וחשבה שהיא לבד. "לא יכולתי לשמוע אותם, והוציאו אותי מהתא רק בשביל ללכת לשרותים ולחקירות".

 

את החקירות היא מתארת כנוראיות. "היה בחור אחד שהיה 'הנחמד'. הוא רצה להיות החבר הטוב, הוא היה מודאג מהעובדה שלא אכלתי, ושאל מה אפשר להביא לי לאכול, אך אני אמרתי שום דבר. אבל היו הבחורים האחרים שאמרו לי: 'אם את רוצה לראות את הבת שלך שוב, תתחילי לשתף פעולה איתנו', אז החלטתי לא לשחק משחקים ולכל השאלות שלהם בחקירה עניתי בתשובה אחת: 'אני לא יודעת'".

כשחזרה לבריטניה, גילתה טורני שבנוסף לכל, האיראנים גם צלצלו למשפחתה באנגליה. "הם טלפנו לחמותי וניסו לשכנע אותה שעליה לטוס לטהרן תוך 24 שעות, כדי להבטיח את השחרור שלי", אמרה. "שמעתי על זה רק עם שובי הביתה. זה מאוד לא בסדר, זה נוראי, הם התעסקו עם המחשבות שלי שם, אבל לא אמורים להתעסק עם המשפחה שלי, שהיא מחוץ לעניין". טורני מספרת שכל העברה שלה ממקום למקום, נעשתה כשעיניה מכוסות. "לא יכולנו לראות כלום. לא יכולנו לראות מה קורה בחוץ, ורק בתא הורשינו להוריד את כיסויי העיניים".

טורני משחזרת כי כחלק מתנאי השבי, היא נאלצה לישון על הרצפה. "עשיתי משמיכות מיטה, כרית, וכיסוי. לא היה נוח לישון על הרצפה כל הזמן, היו רגעים שזה היה יותר מדי, וכשחשבתי על המשפחה שלי ועל מה שהם ודאי עוברים, אלה היו הרגעים הנוראים ביותר".

בעלה של פיי משרת גם הוא בצבא, וטורני מספרת על חייהם כהורים, שכתמיד אחד מהם היה בבית עם הילדה הקטנה. "הילדה לא יודעת כלום על זה, הסתירו ממנה מה שאמא שלה עברה, וזה טוב", היא מסבירה, ומספרת כי גם כעת שומרים על הילדה, שלא תדע מה עבר על אמה.

 

במהלך הראיון, סיפרה טורני על רגעי השבי הראשונים. "בהתחלה הרגשתי מאוד שבירה, לא ידעתי מה עומד לקרות לנו. שאלתי אותם שאלות, אבל הם לא הבינו אותי. ואז החלטתי להיות חזקה. ואמרתי לעצמי שאני יכולה לעבור את זה".

רק ביום הרביעי נתנו לה להתקלח. "לפני שהועברנו משדה התעופה לתאים שלנו, הורידו מאתנו את הגרביים והנעלים. כשהגעתי לתא, הייתי צריכה להוריד את האוברול שלי ואת החזייה, ולהחליף לפיג'מה – אלה היו מדי האסירים שלנו". ביום החמישי היא כבר נפגשה עם שני אנשים שאמרו לה שהיא מואשמת בריגול, אבל הבחירה בידה. "אם אשתף פעולה איתם אוכל להשתחרר תוך שבועיים. אם לא – אשפט באשמת ריגול, ואשב בכלא מספר שנים".

טורני מספרת שהתגובה הראשונה שלה הייתה אמוציונאלית. "'אני לא מרגלת', אמרתי להם, 'אני עשיתי את העבודה שלי, לא הייתי מרגלת'. אבל ניתנה לי בחירה. לא ידעתי מה לעשות, הלכתי עם האינסטינקטים, לא רציתי להישאר שם שבועיים וודאי שלא כמה שנים".

 

טורני ידעה שבספינתה יודעים שהם נעדרים. "הם אמרו לי שעלי לכתוב מכתבי התנצלות, ואמרתי לעצמי 'בסדר, אני אומר שהייתי שם, אני יודעת שלא הייתי שם, הצוות שלי יודע שלא היינו שם, הספינה שלי, המדינה שלי והממשלה שלי יודעת'. זה היה קשה לכתוב את המכתבים, אבל הייתי צריכה לכתוב אותם. אם זה מה שיוציא אותי מכאן, אני יכולה לכתוב התנצלות".

במכתביה, נאלצה טורני לכתוב שהאיראנים רחמנים וחמים, אבל בראיון היא מחייכת כשהיא אומרת: "לא, הם לא היו רחמניים. אנשים רחמניים וחמים לא לוקחים בני ערובה".

הם אמרו לה שאם תכתוב את המכתבים, תשוחרר ותוכל לקחת אחד מהחיילים איתה. "הייתי צריכה לבחור", היא מסבירה תוך שהיא מספרת שבחרה בכריסטופר קרו. "הוא כמו אח גדול שלי, אנחנו מאוד קרובים, אבל זה היה קשה לבחור, כי היינו קבוצה ואני הייתי קרובה לכל האחרים גם. לא רציתי שנשתחרר כבודדים, נכנסו לזה כצוות ורציתי שנצא כצוות".

על המכתבים היא מספרת שהם דרשו שהיא תעביר אינפורמציה מסויימת. "הם הכתיבו לי את המכתבים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא פוליטיקאית, הם הכניסו לי מילים מסוימות, והם ביקשו שאכתוב 'נשלחתי לעיראק כהקרבה'". טורני מבהירה שאלה לא המילים שלה, ומספרת שאפילו לא ידעה את שמות בתי הכלא בבצרה, שביקשו ממנה להזכיר במכתבים. "כתבתי, הרגשתי כמו בוגדת אבל כתבתי, לא הייתה לי ברירה, אחרת הייתי נשפטת כמרגלת".

 

היא מספרת שכשצולמה, כוסו פניה באיפור כדי שלא יראו את העקיצות שהיו עליה. "זה היה נוראי, הרגשתי כמו בוגדת, ואני לא בוגדת, אני מאוד נאמנה לארצי, אבל הרגשתי בוגדת. אני לא חייכתי, זו הייתה עצבנות קשקשנות של עצבנות, הפעם היחידה שחייכתי במקום הזה, הייתה כשראיתי את הבחורים מחדש, כשאיחדו ביננו".

היא נלקחה מהמקום שבו הוחזקה באמצע הלילה. "פתאום ראיתי 14 פנים. חייכנו כי היינו יחד,  ונעשה עכשיו יחד הכי טוב שאפשר. מעולם לא דיברנו בינינו על המצב, צחקנו ונהננו מהעובדה שאנחנו ביחד שוב".

היא נזכרת גם בחליפות שקיבלו אנשי הצוות מהאיראנים במתנה. "החליפות האלו, הבגדים שלי, אני לא יכולה אפילו לתאר את הבגדים שלבשתי…חליפת שלושה חלקים". משם הם נלקחו לבניין ממשלתי. "נעמדנו ליד אדם שנתן נאום, ואז הייתה דממה – מישהו אמר 'אתם חופשיים', ואז פרצנו בצעקות, בצחוקים, במחיאות כפיים, שאלנו 'מתי הטיסה שלנו?'".

שעתיים לאחר מכן היא כבר יכלה לשמוע את בתה הקטנה ואחר כך את הוריה. היא קיבלה שבועיים של חופשה, כדי להירגע ממה שעבר עליה, אך למרות כל מה שעבר עליה, היא סבורה שתמשיך לשרת בצבא. "זה הפך אותי ליותר נחושה, לאדם יותר חזק. אני גאה להיות בצי הבריטי, ואוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את הבחורים, אני מקצוענית, ואני יכולה לבצע את שתי המשימות – להיות גם אמא וגם חיילת – אין לי מחשבה שנייה".

‫כתבות במעריב נרג… בעת היותה הכתבת בלונדון של מעריב נרג'.‬‬

תגובות

תגובות