לאדם, אני משתדלת לא לספר כלום, וכשיש ירי, אני תמיד אומרת לו שזה זיקוקין של חתונה והוא מסתכל בשמים כדי לראות, ואני אומרת לו שזה רחוק. אמהות בעול הכיבוש. בתמונה שטח האדמה החלום שלא מוגשם והשלט שמפריד בין אדם לאדמתו לחלומו לביתו . וילד קטן ששומע ירי ומחפש זיקוקין של חתונות בשמים. הבנאליות של השגרה.
השלט הבוקר, יום רגוע, רק מחסומים. והחיילים הסתכלו עלי אז צלמתי מהצד בכל זאת רואים את הבטונדות, נכון? היא אומרת לי.
אני שואלת מה שלומם בימים האחרונים, ומה אדם שואל והוא ואמרת שהיא מססה
עם אדם אני מנסה כמה שפחות לדבר או לענות אני לא נותנת לו להרגיש … כשהוא שומע יריות או גז מדמיע אני אומרת לו שזה אווירון מטוס או דברים כאלה …אם זה ירי אני אומרת זה זיקוקין כי יש חתונה והוא מחפש בשמים וכשהוא לא מוצא אני אומרת שזה רחוק. אם הרעש יותר חזק זה תמיד אווירון שטס לטורקיה. אני מפחדת שיתחיל לפחד שיתחיל לדעת שאנחנו תחת כיבושעלי ההפך ממני… הוא רוצה שיידע הוא רוצה שהבן שלו ייגדל להיות אמיץ שיידע שיש כיבוש ויש יהודים ששונאים אותנו הוא רוצה שייצא גבר שלא ייפחד לעמוד מול חייל שיידע איך להתייחס אליהם כשמרביצים לך או כשמורידים לך את המכנסיים בבדיקה שיגרתית שלהם… אני ההפך.
שאר הילדים בשכונה יודעים להבחין בין אוירון לירי, לזיקוקין אדם עדיין לא. והוא קטן מדי אפילו בשביל שאבא יסביר לו את כל מה שהוא חושב שהוא צריך לדעת.
אני מבטיחה להיות חזקה בשבילו ואני אלמד אותו שזה אנשים בלי לב ( החיילים שוטרים) אני אסביר לו שזה עבודה שלהם ושאנחנו לא מפחדים להיפך אנחנו מרחמים עליהם אין להם חיים
מצד שני דמעות בעיניים… דאגות של אימא. כבר אין לנו חלומות, הפסקנו לחלום , כי גם ככה לא נגשים… היא אומרת.
בינתיים היא במחסום, מתעכבת, שוב את הצעירים מוציאים מהרכב, מורידים על הברכים בודקים. משפילים. לה זה גורם רק עיכוב, ובדיקת רשיונות.
וכשאני שואלת על איזה חלום קטן היא אומרת: החלום שלי זה לבנות בית משלנו באדמה שסבא של בעלי קנה לפני המון שנים אבל יש שם צו סירוב בנייה אבל אני בטוחה שיבואו מתנחלים וייבנו שם בית וכן יסכימו כן יהיה אישור. בית מול נוף מדהים… יש לנו שם מלא עצי זית שלנו שאנחנו מטפלים בהם החלום שלנו לגור שם בשקט בלי שנפריע לאף אחד שנקום לשמוע ציפורים ועלים וטבע … נמאס להתעורר למחסומים וחיילים. חלום פשוט כל כך.
אדם בן 3 והם מתגוררים באום סולימן