הבמאית מצליחה בכישרון רב לזקק מהם מצרך נדיר ומרתק שנקרא מתינות, שבא לידי ביטוי גם בשפת גוף רכה ובדיבור מחויך. הרחק מההתלהמות והקלישאות, כך כנראה נשמעים אנשים אחרי שהם מכבים את המצלמה. אבל המצלמה של הצלם אדם שולדמן (הבן של ערבה) לא כבתה. היא תיעדה בצורה נהדרת שיחות על קפה, כבשים, עצים וסיגריות. "לא רציתי לשמוע סיסמאות", היא מסבירה. "רציתי את הבן אדם".