בלייר ובראון – חברים במסלול התנגשות ראש ממשלת בריטניה נתפס תמיד כנמרץ ופעלתן. בן בריתו, שר האוצר, נחשב לתולעת ספרים. זהו סיפורם של שותפים שדרכם הפוליטית הובילה לעימות בלתי נמנע. יומן לונדון תבשילים פוליטיים, לא רק במטבח של גולדה: מסתבר שהרבה מהפוליטיקה היא קולינרית, עניין גלובלי, שהסכמים משמשים בו כתבלין. כך גם בהסכם הרוטציה בין טוני בלייר לגורדון בראון: כמו ...

בלייר ובראון – חברים במסלול התנגשות

ראש ממשלת בריטניה נתפס תמיד כנמרץ ופעלתן. בן בריתו, שר האוצר, נחשב לתולעת ספרים. זהו סיפורם של שותפים שדרכם הפוליטית הובילה לעימות בלתי נמנע. יומן לונדון

תבשילים פוליטיים, לא רק במטבח של גולדה: מסתבר שהרבה מהפוליטיקה היא קולינרית, עניין גלובלי, שהסכמים משמשים בו כתבלין. כך גם בהסכם הרוטציה בין טוני בלייר לגורדון בראון: כמו בארוחה טובה, קשה לעמוד במדוייק על המרכיבים ואי אפשר לקבוע בוודאות מה התבשל בקדירה הפוליטית. תשע שנים לאחר שרקחו השניים את התבשיל, התגלה שבלייר התחייב להעביר את מושכות השלטון לגורדון לאחר פרק זמן שנקבע מראש.

בארוחה אחרת בשנת 94', סעדו שני פוליטיקאים צעירים בלונדון במסעדת "גרניטה", שהפכה מאז למפורסמת אף יותר משהייתה קודם לכן. הם יצאו משם עם עסקה ששינתה את פני ההיסטוריה הפוליטית בבריטניה.

כמנהג כל שף שמכבד את עצמו, גם השניים לא גילו את סודות התבשיל. כמו בעולם הקולינריה, כך גם בפוליטיקה. רבים ניסו לגלות את המרכיבים המדוייקים, אינספור כתבות הודפסו, ספקולציות, שמועות ומסקנות הופרחו לאוויר וזכו לכיסוי בכל אמצעי התקשורת. המסקנה  הייתה זהה בכל פעם: יש רמז למחלוקת בין שר האוצר לראש הממשלה.

אלו העובדות הידועות: זמן קצר אחרי מותו של ג'ון סמית, מנהיג הלייבור, ישבו  בלייר וגורדון, שני פוליטיקאים צעירים במפלגה, במסעדה בעיצוב מינימליסטי באזור לא רע בלונדון כדי להחליט איך יפעלו לעתידם ולעתידה.  הלייבור הייתה אז כמעט שני עשורים באופוזיציה. באותו יום נרשמה נקודת המפנה בדברי ימיה. לראייה: כבר היום מכנים את המורשת "בלייריזם", ו"ניו-לייבור".

טום בראון חשף בשנת 2003 את פרטי ההסכם בין השניים, כתשע שנים לאחר שהתוודע לפרטיו, לטענתו. באותה שנה, אימת עיתון ה"גארדיאן" את קיומו של "הסכם-טרום-ההנהגה", בו התחייב בראון לצאת מהמרוץ להנהגת המפלגה, בעוד בלייר, מצדו, הבטיח להעביר לו את מושכות השלטון וההנהגה לאחר פרק זמן שנקבע מראש. כל אנשיו של ראש הממשלה, אגב, מכחישים גם היום שהסכם שכזה קרם אי פעם עור וגידים.

טוני בלייר, בן ה-53, הצטרף למפלגת הלייבור בגיל 22, בהיותו סטודנט באוקסופרד. בשנת 83', הוא נבחר לנציג המפלגה במחוז סת'פילד, ועד מהרה הפך דובר מפלגתו לענייני אוצר, תעשייה ומסחר. בספסלים האחוריים של הפרלמנט הבריטי, הוא נפגש אז לראשונה עם גורדון בראון, שהצטרף לפרלמנט באותה שנה כנציג ממחוז דנפרלין איסט.

שני העסקנים הצעירים חלקו משרד, והפכו

לשותפים בשינוי פני המפלגה. בראון נחשב אז לתולעת הספרים, בעוד בלייר נתפש כחברותי יותר מבין השניים. כבר אז הוא היה נמרץ, ודחף לחידושים במפלגה. לאחר שבראון פרש מהמרוץ להנהגת המפלגה, גבר בלייר בנצחון סוחף על יריביו במפלגה, שרבים מהם משרתים עכשיו כשריו, והפך למנהיג מפלגת הלייבור ביולי 1994.

בשנת 1997 הוביל בלייר את המפלגה לניצחון בבחירות הכלליות בתום 18 שנים באופוזיציה. בגיל 43, הוא הפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בדברי ימי בריטניה מאז המאה ה-19. הוא עבר לגור עם אשתו ושלושת ילדיהם בדאונינג 11, בדירה המיועדת לשר האוצר, ולא מעל משרד הממשלה בדאונניג 10. הסיבה לחריגה מהפרוטוקול: בלייר חמד את הדירה שהיתה מיועדת לבראון מכיוון שהייתה מרווחת יותר. בראון היה עדיין היה רווק והמשיך לגור באזור ווסטמינסטר.

 

חרף כך שהשניים התנהלו במה שנראה כמו הרמוניה, בקנדציה השניה של בלייר כראש ממשלה  היו לא מעט חיכוכים בינו ובין בראון. היחסים בין השניים עוררו לא מעט עניין, אך לרוב, העימותים התנהלו בדלתיים סגורות. השניים שמרו על ארשת חתומה, והובילו ליציבות כללית בהנהגה.

אבל גם בבריטניה לא לעולם חוסן: עוזריהם ותומכיהם הקרובים של השניים השמיעו תלונות והבקיעו את חומת ההסכמה. כבר ב-1998, כינה מקורבו של בלייר, אליסטר קמפבל, את בראון "פגום נפשית". בהמשך הקדנציה, גברו הדיווחים על כך שבראון רגוז משום שבלייר לא נוקב בתאריך עזיבה.

הקרע ביניהם התרחב וגלש גם לנושאים משמעותיים נוספים הנוגעים ליורו, ולשירותים במגזר הציבורי. לקראת סוף 2003 שבו וצפו דיווחים על מריבות על רקע נאומיו הדרשניים של שר האוצר, והעיתונות הבריטית שוב דיווחה על חילוקי דעות, סביב כך שהסכם "בגרניטה" לא נשמר, לכאורה.

אם לא די בכך, מדיווחים שונים עולה שכבר בסתיו 2003 הושג הסכם חדש בין השנייים, לפיו בלייר התחייב לפרוש לפני הבחירות הכלליות של 2005 – כך טוענים ה"בראוניסטיים", מכל מקום.

שנה לאחר מכן, אמר סגן ראש הממשלה, ג'ון פרסקוט, שנשמעים דיבורים בקבינט על פרישות ומינויים, על "כסאות מוזיקלים" ואינסוף ספקולציות אשר לעמדת ראש הממשלה. פרסקוט הכריז בראיון ל"טיימס" על "שפל חמור" במצב היחסים בין מובילי המפלגה מקדם.

 

ב-2005, בעת שהתאושש בלייר ממיחושי לב בהם לקה, הוא הצהיר שיכהן את משך הקדנציה השלישית במלואה, לפני שיפרוש. לפי דיווחים, בראון אף אמר לבלייר שהוא כבר לא יכול להאמין לדבר ממה שמפיק פיו של ראש הממשלה. בראון, אגב, התנער מהאמירה, ואמר שאינו זוכר שאמר דבר כזה.

ובחודש האחרון, בריטניה סערה. לאחר שמדיניות החוץ של ראש הממשלה ספגה ביקורת מצד חברי קבינט, הוא קיבל מכתב משרים ומחברי פרלמנט שדרשו את התפטרותו המיידית. שבעה חברי פרלמנט, בהם שר ההגנה, התפטרו במחאה על שראש הממשלה סרב לנקוב בתאריך פרישה.

היו אף דיווחים על פגישה סוערת וצורמת בין השניים, בה האשים בלייר את בראון בסחטנות. למחרת, בעקבות הלחץ נאלץ בלייר לצאת בהצהרה לציבור, בה הודיע שיפרוש תוך 12 חודשים מבלי לנקוב בתאריך מדויק.

לאור הארועים האחרונים, בראון זכה לחיצי ביקורת כמי שיוזם מרד, פוגע במפלגה, יוצר קרעים פנימיים ומשחק לידי האופוזיציה – שתזכה לקולות הבוחר. בראון ניסה להרגיע את הרוחות בהודעה בה אמר שעל ראש הממשלה לקבוע את מועד פרישתו, והוא יתמוך בו.

למחרת ההצהרה, נפגש בראון עם השר ווטסון, שעמד מאחורי מכתב המחאה לבלייר, שדרש את התפטרותו המיידית. פרשנים מעריכים שהמשבר האחרון הוריד מכוחו של בראון, שעד עתה נראה המועמד הטבעי לרשת את בלייר ללא קשר להסכם "ברניטה" .

בקרוב, אגב, שר האוצר אמור לעבור עם משפחתו לגור בדירה בדאונינג 10. הסיבה ביטחונית גרידא, אך יש בה מן הסימליות.

"יומן לונדון" הוא מדור שבועי, שבו תביא כתבת nrg מעריב בבירה הבריטית הצצה לסיפורים נבחרים מהממלכה – החל משערוריות בית המלוכה, הצרות של ראש הממשלה, יחסי יהודים ומוסלמים ועד הסיפורים שמאחורי הכותרות.

 

‫כתבות במעריב נהרג… בעת היותה הכתובת בלונדון של מעריב נרג'.‬‬

תגובות

תגובות