הקברניט שלא נטש את נוסעיו מיוחד: קפטן מישל בקוס היה קברניט המטוס שנחטף לאנטבה לפני 30 שנה. בראיון ל-nrg הוא נזכר בימי החטיפה ובחילוץ ההירואי. ויש לו גם מסר אקטואלי 30 שנה חלפו ממבצע שחרור בני הערובה באנטבה, אבל קפטן מישל בקוס, הקברניט הצרפתי של מטוס "אייר פראנס" החטוף, נזכר באירועים כאילו הם קרו אתמול. "השבוע הזה הוא שבוע מיוחד ...

הקברניט שלא נטש את נוסעיו

מיוחד: קפטן מישל בקוס היה קברניט המטוס שנחטף לאנטבה לפני 30 שנה. בראיון ל-nrg הוא נזכר בימי החטיפה ובחילוץ ההירואי. ויש לו גם מסר אקטואלי

30 שנה חלפו ממבצע שחרור בני הערובה באנטבה, אבל קפטן מישל בקוס, הקברניט הצרפתי של מטוס "אייר פראנס" החטוף, נזכר באירועים כאילו הם קרו אתמול. "השבוע הזה הוא שבוע מיוחד בשבילי, כל הזיכרונות עולים", הוא אומר בראיון­מיוחד­ל-nrg מעריב.

בקוס, בן 82, יצא לפנסיה כבר לפני 24 שנה והוא מתגורר עם אשתו בניס. יש לו שבעה נכדים, אבל הוא לא מספר להם סיפורי גבורה על ימי החטיפה לאנטבה. מה שהם יודעים, הם יודעים מאחרים, הוא אומר. "אבא או סבא לא צריכים לעשות פרופגנדה על עצמם לילדים שלהם, ואין צורך לספר להם".

לדברי בקוס, למרות שהוא משתדל שלא לחיות את חייו סביב האירוע, כאשר מגיע מועד יום השנה לחטיפה, מיד חוזרים הזיכרונות. "זה לא אירוע שאפשר לשכוח, וכל שנה ב-27 ליוני (יום החטיפה), מתחיל שבוע מיוחד בשבילי. הרבה טלפונים מחברים, הרבה מישראל", הוא מספר.

בקול חם ובמבטא צרפתי, מגלגל בקוס בפתיחות את הזיכרונות של השבוע ההוא, החל מהרגע שבו הבין כי המטוס שלו נחטף ועד רגע החילוץ של חיילי צה"ל על אדמת אוגנדה. הפרטים נשמעים ברורים ובהירים, כשהוא מספר על שני הילדים הקטנים שהיו על הטיסה, מלווים בשמות ובאנקדוטות.

ב-27 ביוני המריאה טיסה 139 של "אייר פראנס" מנמל התעופה בן-גוריון בדרך לפריז. זו היתה אמורה להיות טיסה רגילה על הקו של בקוס, אבל לאחר חניית ביניים באתונה, בה עלו למטוס  גבר ואישה גרמנים, חברי כנופיית "באדר-מיינהוף", ושני מחבלים פלשתינים, השקט הופר. ארבעת המחבלים חטפו את המטוס ודרשו את שחרורם של "53 לוחמי חופש" – מחבלים הכלואים בישראל ובכמה מדינות באירופה – ומיליון דולר כופר מממשלת צרפת.

"כמה דקות קודם לכן נשמע רעש מתא הנוסעים ולא הבנו מה קורה, חשבתי שפרצה שריפה וביקשתי מז'אק לה-מון (מהנדס הטיסה) לבדוק מה קורה", מתאר בקוס. אולם בתוך שניות התברר כי מדובר בחטיפה. "הטרוריסט הגרמני נכנס לקוקפיט (תא הטייס) עם נשק ורימון ביד, וכיוון רובה עלי ועל מהנדס הטיסה, כשהוא מצמיד

את קנה האקדח לראשו של ז'אן לה מון וצועק: 'ידיים למעלה'".

כאשר הוא נשאל כיצד ייתכן שהחוטפים הצליחו להבריח נשק לתוך המטוס, מספר בקוס כי באותה תקופה רק "אל-על" נקטה בבדיקות ביטחוניות קפדניות. "בטיסות 'אל-על' הנוסעים עברו בדיקות מיוחדות בכל שדה תעופה בעולם באישור המדינות בהם טסה, אבל ל'אייר פראנס' לא היו סידורים כאלה, וב-1976 באתונה בכלל לא היו סידורי ביטחון", אומר בקוס. "החוטפים עלו למטוס עם ארסנל של נשק, רובים, רימונים ואפילו דינמיט היה להם. כל כך הרבה נשק הם הצליחו להעלות לטיסה".

החוטפים הורו לבקוס להטיס את המטוס ללוב, כשהחוטף הגרמני מחזיק את האקדח צמוד לראשו עד לנחיתה. בבנגאזי הצטרפו אל החוטפים עוד 4 מחבלים פלשתינים, ומשם היה עליו להטיס את המטוס לאוגנדה.

 

בשלב מסוים הפרידו החוטפים בין החטופים היהודים והישראלים לבין היתר. לדברי בקוס, זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר. כשהבין מה קורה, הוא פנה אל החוטפים. "אני רוצה לראות את הנוסעים שלי", דרש. "שלוש פעמים הם סירבו, אבל אחר כך הם אפשרו לי לבקר אותם באופן חופשי". אחרי ששוחררו כל החטופים הלא יהודים, נותרו בקוס וצוותו יחד עם הישראלים.

החטופים הישראלים מזכירים עד היום כיצד התעקש בקוס להישאר עם "הנוסעים שלו" ואיך ניהל שיחות עם החוטפים למלא אחר צרכיהם של החטופים. אבל בקוס עצמו נמנע מלספר סיפורי גבורה על עצמו. כשמספרים לו שנוסעים שהיו בטיסה אוהבים אותו ומוקירים אותו,  הוא מצחקק במבוכה.

בין בקוס לבין החוטפים לא נוצרו יחסים כלשהן והוא דיבר איתם רק כשהיה צריך לבקש משהו בשביל הנוסעים. עם זאת, מדי פעם עלו גם השאלות על החטיפה. "את החוטף הגרמני מה'באדר-מיינהוף', וילפריד בוסה, שאלתי: 'למה אתה עושה את זה?' ו'למה אייר פראנס, מה הקשר של צרפת לכל זה?' הגרמני היה בוגר אוניברסיטה ולא טיפש, והוא ענה לי 'צרפת מעבירה נשק לישראל'. אמרתי לו שלפני 10 שנים זה היה נכון, אבל כבר למעלה מעשור  שישראל לא מקבלת נשק מצרפת, רק מאמריקה ושאלה שטויות. הגרמני לא ענה".

על מבצע חילוץ צבאי בקוס בכלל לא חשב. "הייתי כבר בן 52, ולפני כן הייתי חייל בצבא הצרפתי. ידעתי מה יכול לקרות וציפיתי לגרוע ביותר. החוטפים כל הזמן הזהירו אותנו שאם יהיו ניסיונות להציל אותנו, הם יהרגו אותנו", הוא משחזר. "כשהצבא הישראלי הגיע לחלץ אותנו זו היתה הפתעה גמורה וכמובן אחד הרגעים המרגשים ביותר.  חשבנו שאם יהיה פתרון הוא יבוא מהכיוון הדיפלומטי".

בקוס מספר כי כשמבצע החילוץ הישראלי התחיל, היתה חשכה בחוץ ולא ניתן היה לראות כלום. "מי שהבין מה קורה, מיד נשכב על הרצפה. הכדורים שרקו מעל לראשינו בגובה מטר", הוא מספר. "שניים מהחטופים  נפגעו מהיריות לפני שהבינו מה קורה. וכך נשכבנו כולנו על הרצפה". בקוס נזכר כיצד אחד המחבלים הפלשתינים החל לירות  בבני הערובה, הרג אחת ופצע כמה אחרים עד שחוסל על ידי החיילים.

החזרה לשגרה היתה מהירה, הוא מספר. לאחר החטיפה הוא קיבל חופשה להתאוששות  ו"כבר לאחר 15 יום ביקשתי לחזור לטוס, ובקשתי שהטיסה הראשונה שלי תהיה לתל-אביב". וכך היה, מאז הוא טס על הקו עוד כשש שנים עד שיצא לפנסיה.

לכל אורך השנים המשיך בקוס להגיע לישראל, ובעיקר ליום הזיכרון ליוני נתניהו ז"ל שנהרג בפעולת החילוץ. אבל החודש הוא לא יגיע ולא ישתתף בטקסים, לאחר שהשתחרר לפני ימים אחדים מאשפוז בבית חולים בגלל בעיה בעין. עכשיו הוא מרגיש טוב, ממהר בקוס להרגיע, אבל החום יהיה קשה מדי לעין. הוא כבר הודיע לחברו הטוב סורין הרשקו (שנפצע קשה בפעולה) שהשנה הוא יערוך את הביקור באוקטובר.

לדעתו של בקוס, עכשיו יותר בטוח לטוס בשמיים מאשר באותן שנים. "למרות שאני בפנסיה כבר 24 שנים ואני כבר לא כל כך בעניינים אני חושב שהביטחון הרבה יותר הדוק, בעיקר לאחר הפיגוע במגדלי התאומים באמריקה והפיגוע הגדול באירופה (פיגוע הרכבות בספרד 2004)".

בקוס גם לא פיתח דעות מוצקות לגבי הטרור בעקבות ניסיונו האישי, אבל במהלך השיחה הוא מתייחס גם לאירוע החטיפה של החייל גלעד שליט בעזה ולדרישתם של החוטפים לשחרר אסירים. "גם אז הם דרשו שחרור אסירים וזהו טרור ואסור להיכנע לו. בצרפתית אנחנו קוראים לזה 'MOMMAIE DE CHANGE' (בני ערובה)", אומר בקוס ומוסיף כי "מבלי להיכנס לפוליטיקה ולהביע דעה פוליטית, אני רק יכול להגיד שאני חושב שישראל צריכה להגן על עצמה ואזרחיה. אם ייענו לדרישות החוטפים, זה יעודד עוד פעולות טרור".

 

‫כתבות במעריב נרג… בעת היותה הכתבת בלונדון של מעריב נרג'.‬‬

תגובות

תגובות