יום שני , 23 דצמבר 2024

הנעלמים

הנעלמים 210 אלף בני אדם נעלמים מדי שנה ברחבי בריטניה, רבים מהם מתחת לגיל 16. הם מותירים אחריהם בני משפחה דואגים שמחכים לבשורה חיובית. יומן לונדון 210 אלף איש – זהו המספר המדהים של האנשים שמוגדרים נעדרים בכל שנה בבריטניה. 210 אלף איש שיצאו מהבית ואיש אינו יודע מה עלה בגורלם. אמנם רבים חוזרים ב-72 השעות הראשונות, אולם לגבי היתר ...

הנעלמים

210 אלף בני אדם נעלמים מדי שנה ברחבי בריטניה, רבים מהם מתחת לגיל 16. הם מותירים אחריהם בני משפחה דואגים שמחכים לבשורה חיובית. יומן לונדון

210 אלף איש – זהו המספר המדהים של האנשים שמוגדרים נעדרים בכל שנה בבריטניה. 210 אלף איש שיצאו מהבית ואיש אינו יודע מה עלה בגורלם. אמנם רבים חוזרים ב-72 השעות הראשונות, אולם לגבי היתר נשארת המשפחה עם הכאב, הגעגועים והדאגה שמחליפה צורה בכל יום שחולף.

בני המשפחה המופתעים, שלא יודעים כיצד להתמודד עם האירוע הפתאומי, פונים בדרך כלל למשטרה להודיע על היעדרות. אבל עדויות של אנשים, שפנו ברגעי החרדה הגדולים של חייהם למשטרה, מלמדות על חוסר יעילות מצד הגוף הרשמי, ואפילו זלזול בדאגה.

ואלרי נטל, אמו של דמיאן שנראה לאחרונה לפני 10 שנים, כתבה באתר הבי-בי-סי עדות מצמררת על מה שעובר עליה מאז. היא תיארה את הרגעים הראשונים בהם הבינה שמשהו לא בסדר, כשבנה בן ה-16 לא הגיע הביתה ואי אפשר היה לעלות על עקבותיו. היא צלצלה למשטרה חרדה, ושם ביקשו ממנה לבוא ולהגיש תלונה בתחנה.

"הייתי במצב של הלם ובלבול, פאניקה ומודאגת מאוד כשהגעתי לתחנה. לקח להם הרבה זמן לפתוח את הדלת. הסברתי לקצינים  את המצב אבל הם לא נראו מאוד מתעניינים", סיפרה. "הם אמרו לי שדמיאן כנראה לקח זמן  לחשוב על הבעיות שלו – הרבה בני נוער עושים את זה. 'תחזרי הביתה והוא יופיע', אמרו לה במשטרה".

קוראים "דמיאן" בחושך ובגשם

נטל היתה בהלם מהתגובה אחרי שציפתה שהמשטרה תעשה משהו. "לא יכולתי להאמין למה שאני שומעת. כל המחשבות שלי היו מרוכזות בדמיאן שהוא שם בחוץ, איפשהו, פגוע, מחכה לעזרה. לרגע לא חשבתי שהוא ברח, כי לא היה שום דבר לא תקין בבית ספר ובבית הכל היה בסדר", כתבה. "זה הותיר אותי בהרגשת בלבול ולא ידעתי מה עלי לעשות עכשיו. אם המשטרה לא מודאגת איך הם יכולים לעזור לי? הרגשתי טפשה ומאוד בודדה".

בלילה הראשון יצאו בני המשפחה לחפש את דמיאן. "בעלי, אבא שלו והבן שלנו יצאו עם פנסים לחוף הים, לדרכי קיצור

ולפארק. אדם בשנות השבעים לחייו, ילד בן 13 ובעלי, שם בחשכה, רוח וגשם, והם קוראים 'דמיאן', נאבקים בשיחים מקווים נגד כל התקוות לשמוע את קולו עונה להם".

האם המודאגת שחזרה איך חזרה הביתה ולא יכלה לעזוב אותו. "כל הקיום שלי היה ציפייה לדמות המוכרת שתגיח מעבר לפינה. חיכיתי לראות את דמיאן יורד מהאוטובוס, חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי".

10 שנים חלפו, ולמרות שהמשפחה עשתה אינספור ניסיונות למצוא אות חיים, עדיין אין להם שום מושג מה קרה לדמיאן, שהיעלמותו הותירה חלל גדול ולא ברור בחייהם.

 

"אמון – זה הדבר שבמרכז הפעילות"

דמיאן הוא רק אחד מהמספרים של הסטטיסטיקה. 77 אלף מהנעדרים הם צעירים מתחת לגיל 16 שברחו מהבית בפעם הראשונה. ואחד מתוך 14 ילדים נמלטים, ברח מהבית כשהוא היה מתחת לגיל 8. חובות, התעללות מינית, דיכאון ובעיות במשפחה הן בין הסיבות השכיחות ביותר להיעלמותם של אנשים, אבל ישנם גם מקרים רבים ללא הסבר.

פעמים רבות, לאחר שכל הארגונים האחרים נכשלים במציאתם, "קו העזרה הארצי לנעדרים" הוא הארגון שמצליח למצוא אותם. הארגון שותף בפתרון של 70 אחוז מכל המקרים שהוא עבד עליהם. מדובר בהצלחה מדהימה בהתחשב בכך שקשה להם לקבל אינפורמציה ממקורות רשמיים בגלל חוק ההגנה לפרטיות.

שלא כמו המשטרה, לארגון אין גישה למידע כמו חשבונות בנק, טלפונים סלולאריים, רישום של השיחות,  אין הסכם רשמי עם רופאים, בתי חולים או משרדי הממשלה ולא חלה עליהם החובה לחלוק עם הארגון מידע.

הארגון הקים רשת מגוונת עצמאית עם אנשים וארגונים ברחבי המדינה. אם עלו על עקבותיו של נעדר, מעביר הארגון מכתב באמצעות הרשת, אם כי הארגון יכול ליצור קשר עם נעדר רק אם זה מסכים להיענות למכתב שלהם.

"אמון – זה הדבר שבמרכז הפעילות שלנו, עבור האנשים הנעדרים", אמר דובר הארגון. "גם אמון פנימי ברשת של המתנדבים הוא חיוני לתפקוד הארגון. בסופו של דבר האנשים האלה והארגונים עושים זאת רק מתוך נדיבות ועליהם להיות בטוחים שהם יכולים לסמוך עלינו שנעשה שימוש הולם באינפורמציה שהם מוסרים".

"איחוד משפחה זה הדבר הנפלא ביותר"

"במדינה הזו, כמבוגר יש לך זכות להיעלם. במדינות אירופיות אחרות, כמו פולין למשל, זה מנוגד לחוק. כאן אני יכול ללכת הביתה, לארוז את התיק שלי ולהתחיל חיים חדשים מבלי שאצטרך לספר על כך לאף אחד", אמר פול טוהי, מנהל בארגון. " לאנשים מסוימים יש סיבות טובות מאוד לעשות את זה".

הארגון מנסה למצוא דרך ליצוא שיטה שלא תתנגש עם החוקים להגנת מידע על זכויות הפרט,
להפוך את הארגון ליותר יעיל במציאת האנשים.

"כשאתה מסוגל לאחד מחדש משפחה זה הדבר הנפלא ביותר שיכול לקרות וזה נותן את הרגשת הסיפוק הגדולה ביותר בעבודה", אמר אחד המתנדבים בארגון. "מספר המקרים שפתרנו הוא הישג גבוה בהתחשב בגישה המוגבלת שיש לנו לאינפורמציה".

ב-2005 עמד הארגון בסכנת סגירה והפעילות ההתנדבותית כמעט שקרסה עד שברגע האחרון הממשלה אישרה להם מענק שאפשר להם להמשיך לתפקד. בזכות הארגון, בשנה זו מאות משפחות זכו לאיחוד מחודש עם יקיריהם .

"לאלה שזקוקים לנו  ברגע החרדה, כשהם מבינים שמישהו אהוב נעלם, הארגון חשוב, הם יהיו אבודים בלעדינו", סיכם אחד המתנדבים.

 

‫כתבות במעריב נרג… בעת היותה הכתבת בלונדון של מעריב נרג'.‬‬

תגובות

תגובות

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*


× שתיים = 18

WP2FB Auto Publish Powered By : XYZScripts.com