"תותח" בתוך הממלכה, "פודל" בענייני החוץ בגיל 43 היה טוני בלייר ראש הממשלה הצעיר ביותר בבריטניה מזה שנים. הוא חולל תמורות והביא לשלום באירלנד אך עזב בבושת פנים בגלל מלחמת עיראק טוני בלייר, בן למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה, רצה להיות רוקיסט. הוא למד משפטים כמו אביו באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר ובין הפופלריים בבריטניה. לאחר שכיהן ברציפות לזמן ...

"תותח" בתוך הממלכה, "פודל" בענייני החוץ

בגיל 43 היה טוני בלייר ראש הממשלה הצעיר ביותר בבריטניה מזה שנים. הוא חולל תמורות והביא לשלום באירלנד אך עזב בבושת פנים בגלל מלחמת עיראק

טוני בלייר, בן למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה, רצה להיות רוקיסט. הוא למד משפטים כמו אביו באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר ובין הפופלריים בבריטניה. לאחר שכיהן ברציפות לזמן הארוך ביותר כראש ממשלה בבריטניה, הוא צפוי תוך שבעה שבועות, בגיל 54 – לשוב להיות אזרח מן המניין. בימים אלה מסכם בלייר עשור בתפקידו כראש הממשלה, אותו החל בהצלחה מזהירה, ויעזוב בשפל.

בלייר נכנס לפוליטיקה ב-1975, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו לתואר שני במשפטים באוקספורד. ב-1983 הוא נבחר לראשונה כחבר פרלמנט במחוז סדגפילד, הסמוך לעיר דורהם בה גדל. הוא היה צעיר בן 30, מחונן ורהוט, שטיפס בסולם תפקידים במהירות מטאורית. זמן קצר בלבד לאחר שנבחר, הוא הפך לחבר פרלמנט מהשורה הראשונה.

באותה העת הוא נחשב לחלק מהצד ה"שמאלני הרך" של מפלגת הלייבור, ובניגוד למה שיקרה בהמשך, באותה תקופה כינה את עצמו סוציליסט. התפקיד הראשון שמילא, כבר ב-1984, היה שר צללים (שר מהאופוזיציה) במשרד האוצר. לאחר מכן הפך לדובר משרד המסחר והתעשייה, וב-1987, עם קריסת שוק המניות בלונדון, בלט בלייר כשהוקיע את הסוחרים וכינה אותם "לא מוכשרים" ו"בעלי מוסר מפוקפק". לפני שנבחר לקבינט ב-1988 מילא את תפקיד שר הצללים למזכיר המדינה והאנרגיה.

לאחר בחירות 1992, קידם ג'ון סמית', מי שעמד אז בראש מפלגת הלייבור, את בלייר להיות שר הצללים במשרד הפנים, עדיין באופוזיציה. בתפקיד זה הוא התפרסם כשיצא עם הקריאה שלפיה "הלייבור תהיה קשוחה בנושא הפשיעה, ובגורמים לפשיעה". סיסמה זו הפכה להיות חלק מקמפיין הבחירות שלו מאוחר יותר.

ב-1994 הלך ג'ון סמית לעולמו במפתיע, והמפלגה נדרשה לקיים בחירות לראשות המפלגה. גורדון בראון וטוני בלייר נראו מועמדים טבעיים לבחירות להנהגת המפלגה. בראון נחשב הבכיר מבין השניים, אך בלייר היה פופולרי יותר בציבור. השניים חתמו ביניהם ברית, לפיה לא יתמודדו אחד נגד רעהו, ובראון הבטיח את תמיכתו לבלייר.

שנים אחר כך פורסמו דיווחים על הברית, שנקראה "הסכם גרניטה", ויסופר כי השניים קבעו הסכם רוטציה בארוחת ערב במסעדת גרניטה במאי אותה שנה. על פי הדיווחים, נקבע כי בלייר יזכה לתמיכתו של בראון, ובתמורה לכך הוא יעביר אליו את הנהגת המפלגה לאחר שמונה שנים. בלייר הכחיש את הדבר, וסרב לעזוב את התפקיד. המהלך הוביל למרירות ביחסי השניים.

בלייר התמודד, עם תמיכתו של בראון, מול ג'ון פריסקוט (היום סגנו)

ומרגרט בקט (היום שרת החוץ בממשלתו), וזכה ברוב גדול של תומכים בבית. הוא הפך לראש המפלגה, ולראש האופוזיציה.

ללא שהות, פרסם ראש המפלגה הצעיר את המצע שלו לעתיד במפלגה, מה שכונה מאוחר יותר "הלייבור החדשה". הוא האמין ששינויים יסודיים בתפישה הכלכלית, בחינוך, בטיפול בפשיעה, בשירותי הבריאות נחוצים כדי להוביל את המפלגה לניצחון.

 

מה שסימן את ההצלחה שלו כמנהיג, היה שינוי סעיף 4 בחוקת המפלגה שדגלה בסוציאליזם והיתה מפלגה "סוציאליסטית-דמוקרטית". בלייר הציע שינוי מהותי באידיאולוגיה, ממפלגה שהאמינה בהלאמה הוביל אותה לאשר הפרטה, וההצבעה בוועידה מיוחדת שהתקיימה באפריל 1995 הובילה לשינוי רדיקלי שסימל גם את כוחו הרב של בלייר כמנהיג. מנקודה זו הפכה המפלגה להיות "דמוקרטית-סוציאלית", והוא טבע את מטבע הלשון "הלייבור החדשה".

ב-1997 חולל בלייר מהפך של ממש, כשהוביל את הלייבור לניצחון סוחף בבחירות הכלליות לאחר 18 שנות אופוזיציה. כך, בגיל 43, הוא הפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בבריטניה מאז 1812.

את הקדנציה הראשונה של הממשלה בראשותו הקדיש בלייר ליישום שינויים חוקתיים מרחיקי לכת, בהם קיום משאלי עם ביחס להעברת הסמכויות בסקוטלנד ובוויילס, כינון מוסד "בחירות לראשות עיר" בלונדון ושינוי בית הלורדים המסורתי בעזרת הסכם שעשה עם הלורד סקטלונד, באמצעותו פינה את הבית מרוב יושביו, ונשארו בו רק 92 חברים שזכו בתואר בירושה. מהלך זה הבטיח שלא תהיה לו אופוזיציה חזקה מבית לשינויים אותם רצה להנהיג. בנוסף, השקיע בלייר 42 מיליארד פאונד בתוכנית בריאות וחינוך.

באותה תקופה הוא תמך בהתפרקות מהנשק הגרעיני, וחובבי חוש ההומור ההסיטורי יציינו שהיום הוא עומד לביקורת נוקבת מצד קבוצות נגד נשק גרעיני, הדורשות התפרקות בשל תמיכתו בחידוש הכור של בריטניה.

גם ב-2001 זכה בלייר ברוב סוחף בבחירות הכלליות, ובקדנציה השנייה שלו בתפקיד השקיע את עיקר תשומת הלב לטיפול בנושאי מדיניות החוץ, כשהבולטים בהם הם "המלחמה בטרור" לאחר פיגועי ה-11.9 בארצות-הברית והמלחמה בעיראק. בקדנציה השלישית, הוא כבר שילם על כך בפופולריות שלו.

את כהונתו השלישית בתפקיד ראש הממשלה הוא התחיל ב-2005, לאחר בחירות בהן ניצח ברוב קטן מבעבר. למרות ניצחונו עיקר תשומת הלב הציבורית התמקדה בתפקודו ביחס למלחמה בעיראק ובמלחמה בטרור. גלים של ביקורת על מדיניות החוץ היכו בראש הממשלה, והוא עמד מול המחאות הרבות שהופנו אליו מצד הציבור ונבחריו, בהם גם חברים במפלגתו שלו.

כינו אותו "הפודל של בוש", והגדירו אותו כמי שהולך אחרי המדיניות האמריקנית בעיניים עצומות הן בפלישה לאפגניסטן ב-2001 והן בפלישה לעיראק שנתיים אחר כך. אך בלייר עמד איתן מול חיצי הביקורת. הוא גם סרב לשנות את דעתו ביחס למלחמת לבנון השנייה, בה הביע תמיכה מסוימת בישראל, וסרב לגנות אותה ולדרוש להפסיק את המלחמה באופן חד-צדדי.

 

בסופו של דבר גברו קולות המחאה על בלייר, ובספטמבר האחרון הוא הודיע כי יפרוש מתפקיד ראש הממשלה תוך שנה, לפני תום הקדנציה השלישית.

תומכיו אמרו כי הוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר שכיהן בבריטניה וכי הממלכה טובה בהרבה משהיתה ב-1997. החינוך, הבריאות, הכלכלה ורמת החיים עלו, סיכמו.

הסקרים האחרונים הצביעו על ירידה דרמטית בפופולריות של בלייר, וכ-70% מהציבור הבריטי הצהיר כי ראש ממשלתם ייזכר כמי שהמורשת שלו הובילה את הממלכה למלחמת העקובה מדם בעיראק. סקר שערך העיתון "גרדיאן" ומתפרסם הבוקר, מלמד כי 60% מהמצביעים בבריטניה חושבים שהוא הוביל שינויים גדולים בממלכה.

הנתונים החדשים אינם מפתיעים, במיוחד לאור העובדה שהם מתפרסמים יומיים לאחר הסכם השלום ההיסטורי שנחתם בצפון אירלנד. בלייר, שהיה לו תפקיד מפתח בהשגת ההסכם ייזכר גם כמי שהביא קץ לסכסוך שנמשך ארבעה עשורים וגבה את חייהם של 35 אלף בני-אדם.

מאז שנכנס לתפקיד ראש הממשלה מילא בלייר תפקידים נוספים, בהם הלורד הראשי באוצר, השר לשירותים אזרחים, מנהיג מפלגת הלייבור, חבר פרלמנט מטעם מחוז סדגפורד, חבר בקבינט ויועץ.

כתבות במעריב נרג… בעת היותה הכתבת בלונדון של מעריב נרג'.‬

תגובות

תגובות