"לבישת רעלה זו הבחירה שלי" קריאת יו"ר הפרלמנט לנשים מוסלמיות להוריד את הרעלות הגבירה שוב את המתיחות בין השלטון הבריטי לקהילה שחוששת מדמוניזציה. יומן לונדון המוסלמים בבריטניה לא מבינים כיצד הממשלה של טוני בלייר, שמדברת בריש גלי על רצונה לחזק את הקשר עם כל הקהילות ולקבל את האחר, שוב ושוב יוצאת בהצהרות שרק מחזקות את התחושה כי למרות שמדובר במיעוט ...

"לבישת רעלה זו הבחירה שלי"

קריאת יו"ר הפרלמנט לנשים מוסלמיות להוריד את הרעלות הגבירה שוב את המתיחות בין השלטון הבריטי לקהילה שחוששת מדמוניזציה. יומן לונדון

המוסלמים בבריטניה לא מבינים כיצד הממשלה של טוני בלייר, שמדברת בריש גלי על רצונה לחזק את הקשר עם כל הקהילות ולקבל את האחר, שוב ושוב יוצאת בהצהרות שרק מחזקות את התחושה כי למרות שמדובר במיעוט של 1.7 מיליון איש, מתקיים נגדם מסע של אפליה ודמוניזציה.

המשבר האחרון פרץ בסוף השבוע האחרון, כאשר שר החוץ לשעבר ויו"ר בית הנבחרים כיום, ג'ר סטרו, כתב טור צנוע בעמוד 11 של עיתון מקומי בשם "לנקשייר טלגרף", בו התוודה שבשנה האחרונה, כשנפגש עם נשים מוסלמיות ממחוז הבחירה שלו, הוא מבקש מהן להסיר את הרעלה על מנת שיוכל לקיים "שיחה פנים-מול פנים" אתן. "הרעלה מהווה מכשול בשיפור היחסים עם קהילות אחרות, שהיא סממן מובהק להיפרדות ושונות", כתב סטרו.

מנהיגי המדינה מיהרו להתייצב לצדו של סטרו. ראש הממשלה בלייר אמר כי העלאת הנושא לדיון ציבורי על ידי סטרו היתה צעד הגיוני, אם כי הוא נמנע מלנקוט עמדה ביחס לרעלה עצמה.

גורדון בראון, שמתחיל בצעדים פומביים לסלול את דרכו לרשת את מקומו של בלייר, הסכים עם דעתו של סטרו. "הוא מעלה דיון על שוני תרבותי שצריך להתקיים בבריטניה, ואני אדגיש את החשיבות של מה שאנחנו עושים כדי לשלב אנשים לארצנו, כולל השפה, ההיסטוריה וכולל נושאי הלימוד", אמר גורדון שהוסיף כי "מהגרים צריכים לדבר בשפה האנגלית".

כל הערה, בעד או נגד, מגבירה את הסערה ביחסים המתוחים בין הקהילה המוסלמית לקהילה הבריטית הלבנה ולרשויות, אותן מאשימים בקהילה המוסלמית באיסלאמופוביה. בקהילה טוענים שהתופעה מרקיעה שחקים ושהיא הופכת כל "מוסלמי לטרוריסט בפוטנציה, ושככה גם מתייחסים אליו", כפי שאמר מנהל המרכז הקהילתי המוסלמי, מוחמד מונאף.

בעיקר גבר המתח מאז פיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב ופיגועי יולי 2005 בלונדון. המשטרה עצרה מעל אלף מוסלמים ברחבי בריטניה בחשד למעורבות בטרור, אולם רק כנגד אחדים מהם הוצאו כתבי אישום. גם ניסיונות מצד הממשלה להפעיל תוכניות אינטרגרציה מתקבלות בחשדנות אצל המוסלמים.

איסמעיל, עובד סוציאלי בן 38 מצפון לונדון, אומר כי המדינה בכלל לא מעוניינת באינטגרציה עליה היא מדברת. "אם היא היתה מעוניינת באינטגרציה, היא היתה מקשיבה לקהילה עצמה", הוא אומר ומוסיף כי "מאז הפיגועים בלונדון, הקהילה המוסלמית הציעה 170 רעיונות. רק עשרה מהם נבדקו על ידי הממשלה, ומתוכם נוסו שניים ומהם מנסים ליישם אחד".

לדברי איסמעיל, האמירות של שר הפנים, ג'ון ריד,

על הסכנה של ילדים בקהילה המוסלמית להפוך לקיצוניים על ידי שטיפת מוח, היא אמירה בוטה ביחס למצב האלימות בקרב בני נוער בבריטניה, בה מתקיימים כמיליון פשעים ביום. "אבל האמירה של השר מאשימה רק את הקהילה המוסלמית בפשיעה ואנחנו בסך הכל 1.7 מיליון איש, אחוז קטן מהאוכלוסייה בבריטניה שמוצגת כקבוצת פשע, כשבסך הכל רק מעט ממנה הם קיצוניים", הוא אומר.

איסמעיל מספר שעד לא מזמן בריטניה נחשבה המקום הטוב ביותר למוסלמים לגור בו. "היה חופש תנועה, כבוד וסובלנות לדת. יש לנו חדרי תפילה בכל מקום, אפילו בשדות תעופה, אפילו במדינות ערב אין חדרים כאלה וכבוד כזה", הוא אומר

עם זאת, מוסיף איסמעיל, כעת "האמירה של סטרו, שהתווספו לה הערות נוספות, נראית כמו אג'נדה פוליטית בזמן הלא נכון. מתקיים חשש בקרב הקהילה המוסלמית – עד לאן זה יגיע". הוא קובל שאמירות כמו של ריד ושל סטרו אולי ירדו מהכותרות הראשיות של העיתונים תוך זמן קצר, אבל יישארו טבועים בתודעה של הבריטי הלבן עשרות שנים, וזו "בנייה של מכשול שיהיה קשה לשטוף אותו מהתפיסה התודעתית".

 

פטימה, בת 32, נשואה אם לשלושה, מנהלת אורח חיים מוסלמי דתי לאחר שהחליטה לחזור בתשובה לפני כשמונה שנים. בשבילה להיות מוסלמית היא בחירה ולא ירושה של ערכים. "מבחינתי ללבוש את הרעלה היא הדרך הסופית שלי להראות כבוד לדת, זו הבחירה שלי. להגיד לי להוריד את הרעלה זה כמו להגיד לי לא למלא אחר ציווי פנימי שביני ובין הדת שלי", היא מתייחסת לאמירתו של סטרו.

לדברי פטימה, היא עצמה היתה חלק מהעולם המערבי המודרני עד שחזרה בתשובה ולקחה על עצמה לקיים את המסורת הדתית "בדרך שנראית לי הטהורה ביותר". "אני יודעת על צעירות שיש להן ויכוחים עם הוריהם", היא אומרת. "הן רוצות ללבוש את הרעלה וההורים פוחדים שזה יפריע להם להיות מקובלות בחברה שהפכה למודרנית".

פטימה מבקשת לצטט מהשיר "הרעלה", מבטא את התחושות שלה ושל רבות מהנשים שבוחרות ללבוש את הרעלה: "הו , בחורה מסכנה, את כל כך יפה את יודעת, חבל שתסתירי את כל היופי הזה. והיא רק מחייכת בחן ומרגיעה: 'היופי שלי הוא רק חלק קטן ממני ואת הגוף שלי אין זכות לזר לראות'".

סאל, בלשן וכותב מילונים בן 45, הוא חלק מקהילת המוסלמים האפגנים שהגיעו ללונדון לאחר עליית הטאליבן. הוא ראה בלונדון את המקום עם הכי הרבה סובלנות דתית.

"הבריטים הם לא צרפתים, ואסור להם לעשות מה ששיראק עשה למוסלמים בצרפת, הבריטים יותר סובלנים", הוא אומר. "תראי כמה יהודים יש בתלבושת יהודית. למי זה מפריע? למה שלא כל אחד יחיה על פי אמונתו?".

וזהו גם החשש בקהילה היהודית. שאולי היום הרוחות הן נגד הקהילה המוסלמית, אבל מחר זה יכול להשתנות והיהודים יהוו מטרה. נתוני דוחות האנטישמיות של החודשים האחרונים מראים כי המצב אינו רחוק מלהיות אכן כזה.

 

‫כתבות במעריב נהרג… בעת היותה הכתובת בלונדון של מעריב נרג'.‬‬

תגובות

תגובות