yaelarava.com Yael Arava
בתקופת לימודי באונברסיטת עין-שמס הייתי עושה קיצור דרך בדרכי הביתה, דרך רחוב שיש בו הרב ארמונות מימי המלך פארוק. בסוף הרחוב הזה היה בית דו קומתי ישן מאוד עם גינה גדולה. הבית היה מוקף חומה ששערה היה תמיד נעול. צמחיה שגדלה פרא כיסתה את כל החומה והשער. לפעמים הייתי רואה אורות בוקעים מחלונות הקומה השניה של הבית וכביסה תלויה במרפסת. ...
בתקופת לימודי באונברסיטת עין-שמס הייתי עושה קיצור דרך בדרכי הביתה, דרך רחוב שיש בו הרב ארמונות מימי המלך פארוק. בסוף הרחוב הזה היה בית דו קומתי ישן מאוד עם גינה גדולה. הבית היה מוקף חומה ששערה היה תמיד נעול. צמחיה שגדלה פרא כיסתה את כל החומה והשער. לפעמים הייתי רואה אורות בוקעים מחלונות הקומה השניה של הבית וכביסה תלויה במרפסת. הייתה שמועה על שני אחים שגרו בבית ומעולם לא יצאו החוצה. לפעמים ראיתי אחד מהם במרפסת. חיצוניות הבית נראתה עלובה מאוד והגינה המוזנחת היתה מלאה בצמחי בר. יום אחד במאי של שנת 2001, ביום האחרון של בחינות סיום השנה הרביעית בפקולטה למדעי הרוח, חזרתי הביתה כהרגלי דרך אותו רחוב. להפתעתי חנו מכוניות משטרה בחזית הבית והרחוב רחש בקצינים שהוזעקו לאותו בית מקולל. ראיתי גופה שהוצאה מהבית על אלונקה והוכנסה לאמבולנס. הרחוב היה ריק מאדם ולא היה את מי לשאול מה קרה. מרוב פחד לא שאלתי את השוטרים מה קרה. עברו שנים והבית נשאר כמו שהיה ללא שינוי וללא סימני חיים בתוכו. עברו עוד שנים עד שבשנת 2009 אשתי ואני חלפנו על פני הבית. סיפרתי לאשתי שזה בית מקולל. לפתע ראיתי אור מאחד החדרים וכביסה במרפסת. מרוב פחד תוך שניות ספורות הגענו אל סוף הרחוב ומאז לא כף רגלנו לא דרכה יותר באותו הרחוב