yaelarava.com Yael Arava
שבת. יום חורף יפה. חברון מנומנמת. בבית של אבו ערפא מכינים לנו ארוחת צהריים, בחלק העליון של הבית משפצים את הדירה שעד לא מכבר גרו בה ארנבים ועופות, ועכשיו מתחדשת לקראת חתונת הבן המתוכננת לקיץ. מטע עצי הזית מאחורי הבית ירוק. וגזע אחד עוד עומד שם גדום, זכר לכך שנשרף לפני מספר חודשים. את השחור המפוחם צלמנו אז לסרט. לבית ...
שבת. יום חורף יפה. חברון מנומנמת. בבית של אבו ערפא מכינים לנו ארוחת צהריים, בחלק העליון של הבית משפצים את הדירה שעד לא מכבר גרו בה ארנבים ועופות, ועכשיו מתחדשת לקראת חתונת הבן המתוכננת לקיץ. מטע עצי הזית מאחורי הבית ירוק. וגזע אחד עוד עומד שם גדום, זכר לכך שנשרף לפני מספר חודשים. את השחור המפוחם צלמנו אז לסרט.
לבית המשפחה עולים במדרגות תלולות, קומה שלישית של בית תל אביבי טיפוסי. רק שהמדרגות צרות מהתקן הישראלי ובגבהים שונים, מיתמרות מעל הרחוב שסגור לתנועת כלי רכב לפלסטינים ומוביל לבתי המתנחלים, להם ולרכבי השרות שלהם מותר לנסוע ברחוב. אפילו שמשפחתו של אבו ערפא ושכניו גרים שם מזה דורות והמתנחלים חדשים יחסים.
על גגות בתיהם מיכלי המים, ובאדמתם עוברים הצינורות המובילים מים באופן קבוע לבתי המתנחלים. צינורות שחורים בולטים על העשב הירוק.תזכורת יומיומית לפלסטינים המתהלכים בשטחים שלהם עצמם.
ממול הבית, היתה פעם תחנת אוטובוסים מרכזית. עכשיו בסיס צבאי. חיילים עם נשק על הכתף הם הנוף הבלתי משתנה מחלונות הבית ודלת הכניסה, רק פרצופיהם של החיילים משתנים.
אשתו של אבו ערפא מכינה לנו ארוחת בוקר של שבת מאוחרת וילדי מתנחלים בדרכם ממקום למקום מקפצים על הקברים בבית הקברות המוסלמי הסמוך. בסמטא ליד מתנחלים רוקדים ושרים שירי דת.
ברחובות הרובע העתיק , כל עשרים מטרים עומדים החיילים והרובים מכווני ירי על חזם. מדי כמה מאות מטרים גם ג'יפים, העיר שקטה היום, עגלונים עם חמורים עושים דרכם בניחותא, מעט תנועה של פלסטינים, וקבוצות גדולות של יהודים דתיים פוסעים בקבוצות ברחובות, עושים דרכם לבית הכנסת וחזרה. שומעים הרבה אנגלית והם אינם מיידים אבנים על רכב ישראלי שנוסע ביום שבת , דווקא מפזרים חיוכים.
בצומת דרכים עומדים המשקיפים שנמצאים כאן באורח קבע מאז הסכם Y.
ארוחת הבוקר מוגשת על עיתוני יום האתמול, מפת שולחן מקומית, והאוכל בסיסי וטעים. מקומי.
אבו ערפא בקש שאביא לו לחם לבן פרוס מיזרעל, ואני השתגעתי, כי אני תמיד מבקשת את הפיתות הדקות שהבחור שעומד בלב השוק בקאסבה צולה על פח מקומר ויש להם טעם גן עדן.
כמובן שבבית מדברים פוליטיקה , וגם השכנים מצטרפים.
ואפילו שהביקור הזה הוא לגמרי ידידותי ורק כדי לשמור על הקשר, הפוליטיקה נדחפת. כי בפלסטין כמו בפלסטין. כל יום הוא הכרעה. אם לא יהיה הסכם האינתיפאדה הבאה תהיה חמה וקטלנית לישראל. כולם מסכמים, ואני נוסעת לפני שקיעה בין פריחות השקדיה המדושנות בארץ התנך, עושה את דרכי למדינה המודרנית. הביתה.
מתפללים יהודים ברחוב הסגור לתנועת פלסטינים
הצבא שומר- ברחובות חברון המנומנמת שבת
ברחוב שסגור לתנועת פלסטינים הודעה
חברון – שבת- חופש תנועה לחמורים.
בחברון – אפילו האוכל זה עניין פוליטי
חברון- פעם תחנת אוטובוסים מרכזית