לינץ' מהמקלדת

היום החלה "החקירה" של העיתונאי עמנואל רוזן, והוא הוזמן לחקירה תחת אזהרה במשטרה, מה אפשר לצפות מחקירה כזו שנעשתה לאחר שהלינץ כבר בוצע? רק בשבת האחרונה , מפכ"ל המשטרה דנינו , אמר לרינה מצליח בעניין עמנואל רוזן, בתוכנית פגוש את העיתונות: "עוד לפני שבכלל החלה החקירה , דינו נגזר-ציבורית". כיצד ניתן אם כן, לצפות לחקירה הוגנת, ואו משפט הוגן? באפריל ...

היום החלה "החקירה" של העיתונאי עמנואל רוזן, והוא הוזמן לחקירה תחת אזהרה במשטרה, מה אפשר לצפות מחקירה כזו שנעשתה לאחר שהלינץ כבר בוצע?
רק בשבת האחרונה , מפכ"ל המשטרה דנינו , אמר לרינה מצליח בעניין עמנואל רוזן, בתוכנית פגוש את העיתונות: "עוד לפני שבכלל החלה החקירה , דינו נגזר-ציבורית".
כיצד ניתן אם כן, לצפות לחקירה הוגנת, ואו משפט הוגן?

באפריל 26, יום שישי בערב, לאחר שגל חרושת שמועות שטף את האינטרנט והרשתות החברתיות, במשך ימים שבהם נבנה קליימקס בסטטוסים על בכיר בתקשורת שהוא מטרידן מיני סדרתי , בתופעה, שזכתה לכינוי תחקיר עיתונאי. פורסמה בהארץ כתבה שפרסמה את שמו של עמנואל רוזן, כאותו בכיר
http://www.haaretz.co.il/news/.premium-1.2004732
העיתונאיות שנהגו כאחרונות הטוקטביסטים, כשהפיצו סיפורים בעלי משקל רייטינג גבוה. סיפורי סקס, שתמיד עובדים מבלי שיהיה קשר לאמיתותם או צורך לבחון אותם על ידי הקורא הממוצע. ומולידים משפטים כגון: "אין עשן ללא אש",  וכיוב'.
עוד הגדילו לעשות חלק מן העיתונאים, ולאחר פרסום הכתבה "העידו" כי "ידעו" ו "שמעו" על ההטרדות של עמנואל רוזן כבר ב… כגון הסטטוס הזה של אריאנה מלמד – "כל הכבוד ל Anat Saragusti ולHadas Shtaif ולאחרות ב"תא העיתונאיות" על החשיפה.
את הסיפור הראשון על הטרדה של ע. רוזן שמעתי לפני 15 שנה מפיה של עיתונאית צעירה שהיתה חברה שלי, ושהגיעה אלי הביתה מייד אחרי נסיון דוחה במיוחד "לחזר": דומעת, מושפלת, מקיאה. לא, היא לא התלוננה. לפני 15 שנה, מעטות הנשים שהעזו לדבר על מה שהיה, למרבה הצער, נפוץ מדי גם בתקשורת.

הסיפורים הלכו והתרבו: גם מי שלא עבד בכלי התקשורת בהם הועסק עמנואל רוזן, גם מי שישב בשקט בפאתי הברנז'ה, שמע וידע ולא יכול היה לעשות כלום.

ומכאן כל הכבוד. לא מפני שקלונו של אדם נחשף ברבים, אלא מפני שהחשיפה הזאת, ואחרות שעוד יבואו, יבטיחו למ ספר גדול של אנשים ונשים סביבות עבודה הוגנות והומניות יותר.

האיש הזה שותק עכשיו, ובגלל השתיקה – הוא לא האיש המתאים להוביל מהדורת חדשות, הוא לא הפנים שערוץ 10 – או כל ערוץ אחר – צריך או רוצה להציג בפומבי. "
שפורסם דקות אחדות לאחר פרסום הכתבה בהארץ, והוסר מהקיר שלה מספר שעות מאוחר יותר בשל בקורת שהוטחה בה על הקיר שלה.

וכן , קביעותיה של הגברת הדס שטייף – שהנ"ל אנס , לא פחות מכך, בכל אמצעי תקשורת שנתן לה במה, עד אשר מפקד גלי צהל פקד על שתיקתה.
מאוחר יותר התפרסמו ידיעות באתר החדשות של יצחק אבי יצחק , על מתלוננות לכאורה, שבמשטרה ניסו לשבש את תלונתן, או אי תלונתן, כך שתתאים להלך הרוח הציבורי, שנוצר מגל הפרסומים של חרושת השמועות שנבדקו, פורסמו, ונשפטו על ידי עיתונאים ובעיקר עיתונאיות וטוקטביסטים נלהבים.
משפט השדה שנערך לעמנואל רוזן, ראוי שלא יירד מסדר היום הישראלי- זוהי הפרת אתיקה חמורה ביותר, גם אם אינה עבירה על החוק. מטעם התקשורת, שהתירה דדמו של אדם תוך רמיסת אמות הסיפין של הדמוקרטיה.תוך הפרת הבטחון של כל אחד מאתנו הנובע מעצם ההבנה שאדם הינו זכאי אלא אם אכן הוכחה אשמתו.- במקרה עמנואל רוזן, המפרסמים הינם גם חורצי הדין. וגם מנהלים קמפיין בשם מוטרדות לכאורה, עלומות שם.
בתי המשפט, לא אמורים לקבוע את עמדתם לאחר שהיו חשופים לבקורת ציבורית , ואו דעת קהל ציבורית ופרסומים כאלה . כל שכן, חוקרי המשטרה, אינם אמורים להיות מושפעים מחריצת הדין התקשורתית עוד טרם תחילת החקירה, כפי שהבהיר היטב מפכל המשטרה פרסומם כאלה מקשים מאוד, על היכולת לנהל חקירה ללא משוא פנים, וללא דעה קדומה.

"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, אור החשמל הוא השוטר הטוב ביותר."
מילים אלה אמר השופט האמריקני לואיס ברנדייס, והן מבטאות את הכוח הגדול שיש לתקשורת בחשיפת פשעים ובהרתעה העצומה שיש לחשיפה זו על הקהל.
ואולם, במקרים מסוימים החשיפה של התקשורת איננה מסייעת לעשיית הצדק, אלא דווקא פוגעת בו. יש מצבים שבהם השפעת התקשורת על דעת הקהל יכולה להיות לא הוגנת.
במקרה שאמצעי התקשורת מסקרים חקירה או משפט המתנהל כנגד חשוד, יכול הסיקור להטות את דעתם של החוקרים או של השופטים, שהרי גם הם חלק מדעת הקהל. במובן זה, לעתים חופש הביטוי מתנגש עם זכותו של אדם להישפט בלי הפרעה וללא חשש ממשפט על ידי העיתונות.
זכות זו גורמת לכך שהמשטר מגביל לעתים את העיתונות ומגדיר איסורי פרסום על עניינים משפטיים. לעיקרון זה קוראים סוביודיצה, שמשמעותו הלטינית במהלך משפט
כל שכן, פרסום כה מאסיבי כנגד אדם עוד טרם , הזמנתו לחקירה, יש סיכוי שיישבש את ההליכים עוד טרם הגיע העניין לבית המשפט וכבר שלבי החקירה הראשוניים ביותר, לא יהיו נקיים מסייג.

בישראל עבירות הסוביודיצה הפכו כמעט לנורמה מקובלת. במקרים בהם עיתונאים מביאים פרשנויות, עמדות וחוות דעת על משפטים בזמן שהם מתנהלים, ואינם נמנעים מלדווח על סקופים והדלפות סודיות מחקירות.
למרות מצב זה, ההנחיות של היועץ המשפטי לממשלה הן לא להגיש כתב אישום כנגד עבירה זו, מלבד אחד מהמקרים הבאים:
א. פרסום הכולל הבעת דעה בעניין אשמה, חפות, עונש, זכות או כל עניין מהותי אחר, הטעון הכרעה שיפוטית באותו תהליך.
ב. פרסום עובדות מהותיות, הרלוונטיות למשפט, כל עוד לא הובאו בפני בית המשפט באותו הליך.
ג. פרסום ראיון עם עדים האמורים להעיד במשפט… למעט פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר בישיבה פומבית של בית המשפט.
ד. פרסום הכולל הבעת דעה על עדויות שנשמעו במשפט ועל מידת מהימנותם של עדים.

וגם אם נרצה להתעלם ממהות הסובידיצה- שהינה להגן על חפות אדם טרם הוכחה אשמתו, ולמרות שהוא מכוון למהלך המשפט ולתיקים הנדונים בבית המשפט,  (פעם היו מפרסמים שמות של חשודים לאחר שהגיעו לבית המשפט ומכאן נולד הצורך לסעיפים אלה בחוק, היום מרשה לעצמו כל אחד, לדון אדם על קירות הפייסבוק ובכך למעשה למנוע קיום הליכי משפט הוגנים)| יש כאן הפרה בוטה של אתיקה עיתונאית, וגם אם כל הנימוקים לפרסום שמו של אדם, והחשדות נגדו ברבים, יתבררו כמוצדקים בעיני חלק מן האנשים ברור שאופן הפרסומים היו חסרי תשומת לב לכבוד האדם, הן של המתלוננות לכאורה והן של המואשם, ולא פורסמו כפי שמתבקש על פי סעיף א של –כפי שמופיע בתקנון של מועצת העיתונות בישראל, המנחים את העיתונות כיצד יש לדווח על חשודים וקובעים בסעיף א. "עיתון ועיתונאי יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי, שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע, אלא אם נמצא אשם בדין."

ועכשיו נפתחת החקירה. נו מי אמר צדק צדק תרדוף?

תגובות

תגובות