yaelarava.com Yael Arava
טפטוף גשם קליל העיר את אילת לבוקר מנומנם. בחופים הדרומים שרר שקט. הספינה של האמריקאים עשתה את דרכה בים האדום לכיוון מצרים ורק כמה צוללנים ירדו למים. האילתים התרגשו מהגשם, בתי קפה על החוף נסגרו ובאף תחנת דלק אי אפשר היה לשטוף את האוטו היום. סגרו את תחנות השטיפה כי ירד גשם. השבוע שביליתי כאן הזכיר לי את סיני של ...
טפטוף גשם קליל העיר את אילת לבוקר מנומנם. בחופים הדרומים שרר שקט. הספינה של האמריקאים עשתה את דרכה בים האדום לכיוון מצרים ורק כמה צוללנים ירדו למים. האילתים התרגשו מהגשם, בתי קפה על החוף נסגרו ובאף תחנת דלק אי אפשר היה לשטוף את האוטו היום. סגרו את תחנות השטיפה כי ירד גשם. השבוע שביליתי כאן הזכיר לי את סיני של פעם. אני כבר לא נוסעת לסיני כי הפחד שם גונב את השקט, וכאן בשל משרד תיירות שלא עושה את העבודה החופים הדרומיים בחורף הופכים לסוג של סיני. רק צוללנים ומעט (מדי- יגידו המקומיים)תיירים, הרים מנגד וים כחול כחול ואפילו שהריפים והאלמוגים הם לא מה שהם היו פעם…עדיין יש פה שילוב עוצמתי של הטבע. אתמול נסעתי למעבר טאבה, אבל חזרתי מבלי לחצות את הגבול לא התחשק לי לראות מצרים בגלביות עם רובים תלויים עליהם. במקום זה נסעתי בהרים. צבעי החול שלהם מהפנטים.
החוף שלי הוא כמאתיים מטר מהגבול. בשעות הצהריים, בום עמום. עמוד עשן קטן ושיירת אמבולנסים. הסירנות מייבבות. משהו שעובד במעבר הגבול אומר שרק תיירים, על אוטובוס שעשה דרכו לכיוון ישראל , אין ישראלים עליו וההרוגים הם אוקראינים.
האמבולנסים עוברים. שועטים. המצרים לא רוצים התערבות ישראלית. האוקראינים הם בעצם קוריאנים שלושה, ונהג מצרי אחד. עוד כ20 פצועים.
אחרי כשלוש שעות האמבולנסים חוזרים בשיירה שקטה. ובלי שום קול, עושים את דרכם חזרה למד"א ולבית החולים יוספטל. התנועה שותקת, מאטה.
נופש של קורבנות בנפש. הספא במלון כאן הוא בתוך מקלט, אפשר לקבל מסג' באורח מוגן לגמרי, הנפש רוגשת. 600 מטר מכאן, התפוצצו נופשים שאין להם קשר לשום סכסוך , לשום דת אזורית. האמריקאים בלב הים. האילתים בורחים מטיפות הגשם.
העובדים בספא מדברים על הרקטה שנפלה כאן, ביום שישי לא זה האחרון זה שלפניו. הם מחליפים רשמים, ושמענו את הבום של כיפת הברזל. ולא ירדנו למקלט. ומישהו מספר שהרקטה נפלה בהרים כי פתאום הגיע גל של עטלפים שברחו מנקיקי ההר. היא בטוח נפלה בהרים.הם מסכימים. וזאת שביום שישי שלפני יום שישי ההוא נפלה בשעת ערב מאוחרת…ופחדתי על הילדים,מספרת אמא אחת, והערב יורד והשקיעות מדהימות הצבעים מתחלפים על ההרים שמנגד, העננים מציירים את ההווה המתפוגג ועקבה מתחילה לנצנץ הפיגוע הזה ייכנס לסטטיסטיקה. משפחות המתים כבר לא יהיו מה שהיו.
אילת 16-2-14