בדרך לגן… סובחייה מספרת איך זה לקחת את הבן שלה אדם בן השלוש מאום לייסון שם הם גרים, לגן שלו בבית צפפה, בדרך היא עוברת בג'באל מוכאבר, לשם היא לוקחת את גיסתה המורה. אדם שואל הרבה שאלות, על הריח של הגז מדמיע שמתפרץ לבית ועל האנשים שעוצרים אותם בדרך לגן, סובחייה מנסה להיות יצירתית ולהפוך את הסיטואציות ל"לא רציניות" עבור ...
בדרך לגן…
סובחייה מספרת איך זה לקחת את הבן שלה אדם בן השלוש מאום לייסון שם הם גרים, לגן שלו בבית צפפה, בדרך היא עוברת בג'באל מוכאבר, לשם היא לוקחת את גיסתה המורה.
אדם שואל הרבה שאלות, על הריח של הגז מדמיע שמתפרץ לבית ועל האנשים שעוצרים אותם בדרך לגן, סובחייה מנסה להיות יצירתית ולהפוך את הסיטואציות ל"לא רציניות" עבור אדם שלה, ילד שגדל בין מחסומים.
אתמול מהדרך לגן ,… בשעה 7:15 יצאתי מהבית … הייתה איתי גיסתי שהיא מורה בבית ספר בגבל אילמוכבר
מחסום ראשון: ביציאה מאום לייסון- רבע שעה פקק, מבקשים תעודות, הילד שלי שואל: מי זה? מה זה?
אני עונה: סתם בחור משוגע, אין לו הורים וזה משגע אותו. הוא אהבל, אני אומרת לילד שלי בערבית . והבן שלי צוחק אהבל…
דקה אחרי זה מחסום שני. ממש מאה מטר מהמחסום הקודם, אותו הסיפור. אבל כאן לא מבקשים תעודות, רק מסתכלים אל תוך הרכב.
מורידה את גיסתי.וממשיכה עוד מחסום, בעצם אותו המחסום רק מהכיוון השני, כי הסתובבתי. שוב בדיקות.
אני נכנסת לצור באהר לקנות פיתות . עוד מחסום, עוד חיילים, עכשיו הם מסתכלים עלינו בזלזול מחייכים בלעג וזלזול מגעילים.
אחד מהם בזלזול צועק לי: סע סע
ואני עונה לו אומרים סעי, אני בחורה.
נסעתי משם לגן בבית צפפה. הילד בגן.
אני חוזרת, עוברת את כל המחסומים מחדש. וכשאחזור להביא אותו הביתה מהגן, שוב מחסומים לשם ומחסומים בחזרה.
כל הסיוט הזה בהלוך ובחזור, התחיל מאז הפיגוע בבית הכנסת. את הבחורים מוציאים מהרכב בגשם ובקור ומורים להם לרדת על הברכיים כשבודקים אותם ואת התעודות שלהם.
סובחייה מספרת שקראה לבנה אדם כי זה שם אוניברסלי כדי שיהיה לו יותר קל בחיים, אבל בינתיים הוא ילד של מחסומים, והיא מוסיפה שלו לא היא אמא שלו, אולי המחסומים היו גורמים גם לו לגדול לרצות לעשות פיגועים.